ריבים, צעקות וחילוקי דעות הם חלק בלתי נפרד מהחיים המשפחתיים, וכשהמתחים גוברים והקונפליקטים הופכים לתופעה יומיומית, ההורים מוצאים עצמם מחפשים דרכים יעילות ליצור אווירה רגועה יותר בבית. הבעיה היא לא בקיומם של חילוקי דעות, כי הם טבעיים ואפילו בריאים, אלא באופן שבו אתם מתמודדים איתם, והכלים הנכונים יכולים להפוך את הבית ממקום של מתח למקום של הבנה הדדית ושיתוף פעולה. הינה כמה כלים פרקטיים לגישור משפחתי.
הקשבה פעילה – הבסיס לכל תקשורת טובה
הקשבה פעילה היא יותר מסתם שמיעה, היא הדרך להראות לבני המשפחה שהדעות והרגשות שלהם באמת משנים. במקום להכין את התשובה הבאה בזמן שהילד מדבר, התמקדו בלהבין מה שהוא באמת מנסה להעביר, דבר שאומר לשמור על קשר עין, לחזור על מה ששמעתם במילים שלכם ולשאול שאלות הבהרה. כשהילד מרגיש שבאמת מקשיבים לו, הוא נהיה פחות מתגונן ויותר פתוח לשיחה. הקשבה פעילה כוללת גם הבנה של מה שלא נאמר במילים, כי לפעמים הילד שצועק "שונא אותך!" באמת אומר "אני מרגיש מאוכזב ולא יודע איך להביע את זה". כשתלמדו לזהות את הרגש מאחורי המילים, תוכלו להגיב באופן שיוביל לפתרון במקום להסלמה.
הצבת גבולות ברורים וצודקים
גבולות הם לא חומות שמפרידות, אלא קווי מתאר שעוזרים לכולם להבין מה מותר ומה לא. גבולות טובים נקבעים מתוך אהבה ודאגה, ולא מתוך כעס או תסכול, והם צריכים להיות ברורים, עקביים ומיושמים בצורה הוגנת על כל בני המשפחה. למשל, במקום לצעוק "הפסיקו להתקוטט!", תוכלו להגיד "אנחנו מדברים זה עם זה בכבוד, גם כשאנחנו כועסים", וכך הילדים לומדים לא רק מה אסור, אלא גם איך כן נהוג להתנהג. הצבת גבולות דורשת איזון עדין בין גמישות לעקביות, כי גבול שמשתנה כל יום לפי מצב הרוח לא יעזור לילדים להרגיש בטוחים. הדרך הטובה היא להסביר את ההיגיון מאחורי הגבול ולהראות שהוא נועד להגן על כולם, ולא לשלוט או להעניש.
יצירת שפה משפחתית משותפת
לכל משפחה יש את השפה הפנימית שלה והם המילים, הביטויים והאופן שבו היא מתמודדת עם רגשות קשים. כדאי ליצור ביחד כללי תקשורת שיתאימו לכל בני המשפחה, והם יכולים להיות פשוטים כמו הסכמה שכשמישהו אומר "אני צריך דקה", כולם יודעים לתת לו מרחב או שתסכימו שבמקום להגיד "אתה תמיד…" לדבר על המצב הספציפי "עכשיו אני מרגיש שלא שמעת אותי". יצירת מילון רגשות משפחתי יכולה להיות כלי חזק במיוחד, כי ילדים צעירים לא תמיד יודעים לזהות או לבטא את מה שהם מרגישים, וכשעוזרים להם ללמוד מילים כמו "מתוסכל", "מאוכזב", "מודאג" או "גאה", נותנים להם כלים לתקשר טוב יותר. אפשר ליצור יחד כרטיסיות עם פרצופים ורגשות או להשתמש בסולם של 1 עד 10 לתיאור עוצמת הרגש, דבר שהופך דיונים קשים לנגישים יותר לכל הגילאים.
טכניקת "עצירה ונשימה" למשפחה כולה
כשהמתחים מתחילים לעלות, לפעמים הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא פשוט לעצור. העצירה היא לא בריחה או ויתור, אלא הכרה בכך שכשהרגשות רותחים, קשה לחשוב בבהירות. אפשר ללמד את כל המשפחה לזהות את הרגע שבו המצב מתחיל לצאת מכלל שליטה ולקחת הפסקה של כמה דקות. במהלך הזמן הזה, כל אחד יכול לנשום עמוק, לחשוב על מה שהוא באמת מרגיש ועל מה שהוא רוצה להשיג מהשיחה. השיטה הזו עובדת טוב במיוחד כשמלמדים אותה מראש, בזמנים רגועים, ואפשר להציג אותה כ"חוק המשפחה" שאומר שכשמישהו מרגיש שהמצב הולך להתפוצץ, הוא יכול להגיד "אני צריך הפסקה" וכולם מכבדים זאת. חשוב להדגיש שזהו לא אמצעי לברוח מאחריות או לזכות בוויכוח, אלא דרך לחזור לשיחה במצב יותר רגוע ומועיל, ואחרי ההפסקה, חוזרים לנושא, ולא מתעלמים ממנו.
שיתוף ברגשות בלי האשמות
אחד הכלים החזקים ביותר בגישור משפחתי הוא ללמד את בני המשפחה להביע את הרגשות שלהם מבלי להאשים את האחרים. במקום "אתה גורם לי להרגיש רע", אפשר להגיד "אני מרגיש עצוב כשזה קורה". השינוי הזה נשמע קטן, אבל הוא יוצר שינוי עצום באווירה. כשלא מאשימים, הצד השני לא צריך להתגונן, והוא יותר פתוח לשמוע ולמצוא פתרון משותף. הביטוי "אני מרגיש…" הוא נקודת התחלה טובה, אבל צריך לוודא שאחריו באמת מגיע רגש ולא האשמה מוסווית. "אני מרגיש שאתה לא שומע אותי" הוא עדיין האשמה, לעומת "אני מרגיש לא מובן" שהוא ביטוי של רגש אמיתי. במקרים מורכבים יותר שבהם הקונפליקטים חוזרים על עצמם או נוגעים לנושאים רגישים, כדאי לשקול פנייה לגישור משפחתי שיכול לספק כלים מתקדמים ותמיכה מקצועית.
פתרון בעיות כצוות
במקום שההורים יחליטו על הכול בעצמם, כדאי לערב את הילדים בתהליך פתרון הבעיות. השיתוף לא אומר שהילדים מחליטים את כל ההחלטות, אלא שהדעה שלהם נחשבת ושהם שותפים ליצירת הפתרונות. כשילד מרגיש שהוא חלק מהצוות המשפחתי, יש לו יותר מוטיבציה לקיים את ההסכמות שנוצרו ביחד. תהליך פתרון הבעיות המשפחתי יכול לכלול שלבים פשוטים, כמו זיהוי הבעיה יחד, רעיונות לפתרונות מכל בני המשפחה, בחירת הפתרון המתאים ביותר וקביעת מועד לבדיקה איך הפתרון עובד.
בניית מסורות חיוביות
לפעמים הדרך הטובה ביותר למנוע קונפליקטים היא ליצור הזדמנויות לחיבור חיובי. הן יכולות להיות ערב משחקים שבועי, יציאה משפחתית חודשית או אפילו מסורת פשוטה של שיתוף בסוף כל יום. כשהקשרים החיוביים במשפחה חזקים, הם יוצרים "כרית" שעוזרת לכולם להתמודד טוב יותר עם המתחים הטבעיים, והמסורות לא חייבות להיות מורכבות או יקרות, לפעמים מספיק זמן קבוע בו כל בן משפחה מספר על הדבר הטוב ביותר שקרה לו היום או ערב בשבוע שבו אוכלים יחד בלי טלוויזיה וטלפונים. המטרה היא ליצור זכרונות חיוביים משותפים ולחזק את הקשר בין בני המשפחה. כשיש "בנק" של רגעים טובים, קל יותר להתמודד עם הרגעים הקשים ולזכור למה אתם אוהבים אחד את השני למרות הקונפליקטים.
לסיכום
גישור משפחתי הוא לא קסם, אלא מיומנות שאפשר ללמוד ולפתח. הכלים האלה דורשים התמדה וסבלנות, אבל התוצאות שווות את המאמץ, כי בית שבו כל בן משפחה מרגיש ששומעים ומכבדים אותו הוא בית שבו פחות סביר שיפרצו קונפליקטים הרסניים, ויותר סביר שיתרחש צמיחה אישית ומשפחתית של כולם. השקעה בשלום הבית היא השקעה בעתיד המשפחתי שלכם.
